אומנות מסורתית מייצגת את אחת השיטות הוותיקות ביותר לייצור מגפי שלג, כאשר התהליך מתבצע בעיקר ביד, צעד אחר צעד. זה מתחיל בבחירת החומרים; עור ופרווה טבעיים באיכות גבוהה נחשבים לחומרי הגלם הטובים ביותר למגפי שלג. לאחר מכן, נוצרות דפוסים - המתארים את צורת המגף על קרטון - אשר משמשות כתבניות ליצירת הסוליות, הבטנות ושכבות הבידוד. לאחר מכן חותכים את החומרים הנבחרים לפי תבניות אלו, ולאחר מכן תופרים את הרכיבים, מחברים את הסוליות ומאובטחים את הפרווה למקומה.
1. Lasting (Inserting the Last): אחרון הנעל מוכנס לחלק העליון. זה חייב להיות ממוקם כך שאזור קדמת כף הרגל שטוח והחלק הקדמי והאחורי מיושרים בצורה מושלמת - ללא כל תזוזה, פיתול או עיוות - כדי להבטיח שהחלק העליון יתאים בדיוק לצורת האחרון. במהלך תהליך זה, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לקו האמצע של כף הרגל. קפסאות נעליים מגיעות בסוגים מבניים שונים, כגון קפיצים חד-חלקים, שני חלקים, צירים (עליון נפתחים) וקפיצים. לאחר שהאחרון מוכנס כראוי, המגף מוכנס למכונת חימום כדי לקבוע את צורתו.
2. מריחת דבק: דבק על הקצה התחתון של החלק העליון ועל הסוליה. יש למרוח את הדבק באופן שווה לאורך ההיקף, כדי להבטיח קו חלק ורציף ללא פערים או אי סדרים.
דבקים (דבקים לייצור נעליים) מסווגים לסוגים מבוססי ממס וללא ממסים. דבקים מסורתיים על בסיס שמן (על בסיס ממס) משתמשים בממיסים אורגניים, בעוד שדבקים מפוליאוריתן על בסיס מים (PU) ידידותיים יותר לסביבה; עם זאת, האחרון עשוי להציע חוזק מליטה נמוך יותר ויכולת נשימה מופחתת. מגפי שלג משתמשים בעיקר בדבקים מבוססי PU ובדבקי כלורופרן (ניאופרן) מושתלים ב-GCR.
לפני מריחת דבק על הסוליה יש להשתמש ב"פריימר" (חומר טיפולי). סוכן זה פועל כגשר, ומיזוג פני השטח של הסוליה כדי להקל על הידבקות טובה יותר. חשוב לבחור את הפריימר הנכון על סמך החומר הספציפי - בין אם זה PU, PVC, גומי, EVA, TPR, ניילון או עור משומן. שימוש בפריימר שגוי יהפוך את התהליך ללא יעיל. ללא קשר לסוג, יש לתת לפריימר להתייבש לחלוטין; אחרת, זה עשוי להשפיע הפוך. ייבוש הפריימר בחום יעיל אף יותר. יש לשפשף (לשייף) סוליות מוקצפות לפני מריחת הדבק. אם חומר הסוליה החיצונית רך מדי, יש להוסיף לדבק חומר מתקשה (חומר מרפא) כדי להגביר את קשיחות הסוליה, בדרך כלל בריכוז של 3% עד 5%.
טכניקות יישום דבק כוללות גרידה, גלגול, גרירה, מריחה והברשה. המפעילים מפתחים בדרך כלל צד מועדף של המברשת, שיטת יישום ספציפית וכיוון תנועה עקבי. הבחירה של מפרטי המברשת משתנה בהתאם לאדם, והמברשות הספציפיות למשימה עשויות להיות גדולות או קטנות, עם זיפים ארוכים או קצרים. זיפי חזיר שחור מועדפים בשל חוסנם. יש המעדיפים לקצץ את הזיפים לקצה שטוח, אחרים לצורה מעוגלת או זוויתית; אין צורה "הטובה ביותר" - הבחירה הנכונה היא פשוט מה שמרגיש הכי נוח ומאפשרת עבודה יעילה ואיכותית. בעת מריחת דבק על השוליים המתמשכים (קצה החלק העליון של הנעל), השתמשו בתנועת משיכה: הפעילו כוח עם האצבע המורה תוך שמירה על פרק כף היד תלויה, תוך הקפדה על לחץ אחיד ומהלך חלק ומתמשך.
3. הצמדת סוליה - הידועה גם בשם "הדבקת סוליה" - כוללת חיבור של הסוליה החיצונית לחלק העליון של הנעל. תהליך זה דורש יישור מדויק של נקודות המרכז הקדמיות והאחוריות, שוליים אחידים וסימטריה דו-צדדית. אסור לסובב את הסוליה החיצונית, ולא יהיו שאריות דבק או רווחים גלויים.
בקרת טמפרטורה היא קריטית. יש להתאים את ההגדרות לפי אורך קו הייצור ומהירות המסוע, כמו גם החומרים הספציפיים של החלק העליון והסוליה החיצונית. עבור דבק PU (המכונה לעתים קרובות "דבק לבן" על ידי סנדלרים), טווח הטמפרטורות הוא 5 מעלות -150 מעלות. דבק כלורופרן מושתל (המכונה "דבק צהוב") דורש הגדרת טמפרטורה נמוכה יותר; אם הטמפרטורה גבוהה מדי, הדבק "ימות" (יאבד את תכונות ההדבקה שלו). בעת הצמדת הסוליה, הדבק חייב להיות יבש מספיק, והטמפרטורה חייבת להיות מתונה. אם הדבק אינו יבש, הקשר יהיה חלש, וייתכן שתתרחש "מחרוזת" (הדבקה נמתחת לחוטים) במהלך הלחיצה. עבור סוליות חיצוניות TPR המשתמשות בדבק PU, טמפרטורה נמוכה מדי גורמת לקשר חלש (הסוליה עלולה להתקלף בקלות), בעוד שטמפרטורה גבוהה מדי עלולה לגרום לעיוות של הסוליה החיצונית או לבליטת הקצוות החוצה במהלך הלחיצה. בעת שימוש בתנור ייבוש קטן, אפשר לדבק המיושם להתייבש באוויר למשך 8-16 דקות כדי להבטיח שהממיסים התאדו לפני ההדבקה.
בטרמינולוגיה של התעשייה, "היסט" (או *קון* בסינית) מתייחס לסטייה של נקודת המרכז. אם נקודת המרכז זזה לכיוון הקרסול הפנימי, זה נקרא "היסט פנימי"; אם הוא זז לכיוון הקרסול החיצוני, הוא "היסט חיצוני". מכיוון שקו האמצע של התחתית האחרונה קצר ורחב יותר בצד הפנימי וצר וארוך יותר בצד החיצוני, עדיף "היסט פנימי" מאשר "היסט חיצוני". נקודת המרכז חייבת להיות מיושרת במדויק; אחרת, הפעולות הבאות יהיו קשות. במהלך הצמדת הסוליה, יש להדביק את כל שטח המגע לדבק. אם הסוליה החיצונית מעט גדולה מהחלק העליון, "צבוט" את הסוליה החיצונית כלפי החלק העליון; אם הסוליה החיצונית מעט קטנה יותר, "צבוט" את החלק העליון לכיוון הסוליה החיצונית. לבסוף, לחץ החוצה את כל האוויר הכלוא במותניים (אזור הקשת/מותן של הנעל) כדי למנוע מלחץ האוויר לקרוע את הקשר במהלך הלבישה. 4. לחיצה: הנח את הנעל עם הסוליה החיצונית מחוברת לתוך מכונת לחיצה. משך הלחיצה צריך להיות 5-8 שניות, עם לחץ של 20-40 קילו-ניין. השתמש בלחץ גבוה יותר עבור סוליות EVA חיצוניות; עבור סוליות TPR, שמור על לחץ מתון כדי למנוע תזוזה של הקצוות (החלקה). לאחר הלחיצה מעבירים את הנעל למכונת קירור כדי לקבוע את צורתה.
5. הסרה אחרונה: חלץ את הנעל אחרונה מההנעלה; זה משלים את תהליך ההתקשרות הבלעדית. עבור הנעלה לגברים, חוזק הקשר הנמדד באמצעות בדיקת קילוף של 90 מעלות חייב להיות לפחות 5.4 קילו-ניין/מטר.
